<h1>המנהיג הלכ' פסח</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ומאני דקונייא המתיכין עליהן עופרת מחלוקת רב אחא ורבינא בסוף ע"ז מדאמ' כתחילתו נדון שהוא שלחרס המצופה בעופרת ודינו ככלי מתכת וצריך טבילה ועלתה ההלכה שנידון כסופו. וכן אותן הקדרות הבאות מעבר לים הניתך עופרת במקום תשמישן והקערות שאוכלי' בהן בארץ ספרד דהכל הולך אחר המעמיד, אך הכלי שלעץ החשוק בחשוקי ברזל אין צריך טבילה דאין תשמישו במקום המעמידו. וכלי זכוכית הואיל ואחר שנשברו יש להם תקנה להתיכן הנם ככלי מתכות וצריכי' טבילה כמו שאמ' בפ"ק דשבת.
<h2>דף מב:</h2>
ואחרי שנתברר לנו שהערוי ככלי ראשון לכל דבר, דין מליגת התרנגולת, המולג את התרנגולת מעירוי כלי הראשון עליה אסורה שמבשל הדם שלה, אך בכלי שני יתן המים רותחי' ושם ימלגנה דכלי שני אינו מבשל ובולע, כמו שאמ' בזבחי' פ' דם חטאת [צ"ה ע"ב] ובפ' כירה בירושל' [שבת פ"ג ה"ג], וכיון שאין מבשל ובולע אם מלגו ביחד שם כמה עופות ונמצאת אחד מהן טריפה (ו)השאר מותרי'. ומנהג צרפת לאחר שחיט' העוף מיד להדיח הצואר ולמלוח ואחרי כן למולגו אולי ימלגו באותן המים התרנגולות שיחמו המים. ויש אומ' בתרנגו' שהרתיחוה במים חמין בכלי ראשון קודם שירחצו הצואר במים שהיא מותרת, מדאמ' בשבת פ' חבית [קמ"ה ע"ב], כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחי' אותו בחמין בשבת חוץ מהמלח הישן וקולייס האיספנן שהדחתן היא גמר מלאכתן ומדקדקין התם הוא (דארתיחא) [דהדחתו] הוא גמר בישולו ואסור, אבל בתרנגו' דאין הרתחתה גמר בישולה מותר'. ואין זה ראייה דהא כלי ראשון אע"פ שאינו גמר בישולו בולע הדם שבה ומתבשל, כדאמ' בזבחי' ובת"כ ובירוש' דפ' כירה ובבבלי [מ"ב ע"ב]. אב"ן. על כן נרא' (שאין אוסרי' אותו כל) [שאוסרין וכן] עיקר.
<h2>דף פז:</h2>
שבת שלפני הפסח נהגו כל ישראל לקרותו שבת הגדול, והטעם למנהג זה לפי מה דקיימ' לן בסדר עול' ובשבת פ"ר עקיבא, [פ"ז ע"ב] ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמשי בשבת היה, חל בעשור לחודש בשבת, ואמ' להם הקב"ה בעשור לחודש הזה ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית, אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרי' לעיניהם ולא יסקל', אמ' להם הקב"ה התיצבו וראו את ישועת יי' אשר יעשה לכם היום, הלכו ולקחו איש פסחו בעשור לחודש להיות לכם למשמרת עד ארבעה עשר לחודש, כשראו המצרי' היו רוצים לה(ת)נקם מהם והיו מיעיהם מתחתכים ונדעכין באש ונידונין ביסורין ובחלאי' רעי' ולא יכלו להזיקם לישראל כלל. ועל אלו הניסין שאירע באותו שבת נהגו לקרות שבת שלפני הפסח שבת הגדול, כך קיבלתי מרבותיי בצרפת. אב"ן.
<h2>דף קמה:</h2>
ואחרי שנתברר לנו שהערוי ככלי ראשון לכל דבר, דין מליגת התרנגולת, המולג את התרנגולת מעירוי כלי הראשון עליה אסורה שמבשל הדם שלה, אך בכלי שני יתן המים רותחי' ושם ימלגנה דכלי שני אינו מבשל ובולע, כמו שאמ' בזבחי' פ' דם חטאת [צ"ה ע"ב] ובפ' כירה בירושל' [שבת פ"ג ה"ג], וכיון שאין מבשל ובולע אם מלגו ביחד שם כמה עופות ונמצאת אחד מהן טריפה (ו)השאר מותרי'. ומנהג צרפת לאחר שחיט' העוף מיד להדיח הצואר ולמלוח ואחרי כן למולגו אולי ימלגו באותן המים התרנגולות שיחמו המים. ויש אומ' בתרנגו' שהרתיחוה במים חמין בכלי ראשון קודם שירחצו הצואר במים שהיא מותרת, מדאמ' בשבת פ' חבית, כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחי' אותו בחמין בשבת חוץ מהמלח הישן וקולייס האיספנן שהדחתן היא גמר מלאכתן ומדקדקין התם הוא (דארתיחא) [דהדחתו] הוא גמר בישולו ואסור, אבל בתרנגו' דאין הרתחתה גמר בישולה מותר'. ואין זה ראייה דהא כלי ראשון אע"פ שאינו גמר בישולו בולע הדם שבה ומתבשל, כדאמ' בזבחי' ובת"כ ובירוש' דפ' כירה ובבבלי [מ"ב ע"ב]. אב"ן. על כן נרא' (שאין אוסרי' אותו כל) [שאוסרין וכן] עיקר.
